לאפשר את החושך

המסע לקוסטה ריקה הביא עימו את המפתח התשיעי, החשוב והמעורפל מכולם. לאפשר את החושך.

ביולי 2021 חזרתי ארצה עם אהבה עצומה לחושך ולשקט שהוא מביא עמו. יכולתי להתמסר גם לתוך הסופה הגדולה ביותר, להירגע בתוכה.

הליכות חושך בהרים הפכו לצורך קיומי כמו לקחת אוויר.

את ההליכות התחלתי בשקיעה, מאפשרת לחושך לרדת עלי לאיטו ולעטוף אותי כמו שמיכה חמימה של שקט. החושך נשא עימו צלילים וקולות של לילה. עטלפים הגיחו משום מקום, גחליליות התעופפו סביבי באביב. מקהלת תנים יללו, חלקם במרחק נגיעה.

זה היה מפחיד, פחדים הרי היו לי בשפע.

כשהגיעו הצללים ואיתם הפחד איפשרתי לו לרדת מתוך הראש ולמלא את הגוף. בתוך כל הרעש למדתי למצוא עוגנים של שקט בתוכי.

כשהתבוננתי על בעלי חיים ראיתי שהם מפחדים בגוף שלהם. הפחד הופך להיות חלק מהגוף ואחרי כמה רגעים הוא משתחרר. אצל בני אדם לעומת זאת הפחדים נמצאים בראש.

נולדה בי הבנה פתאומית, שפחד יכול לחיות במשך שנים בתוך הראש שלנו, עד שמוכנים להוריד אותו אל הגוף. רק אז, כשהוא הופך פיזי ואנחנו מאפשרים לו להיות מה שהוא, אפשר לשחרר אותו באמת.

האפשרות לחוות את הפחד ברמה הפיזית בגוף עצמו התמיר אותו להתרגשות מסעירה, שבאופן לא מוסבר דווקא הרגיעה אותי. מפעם לפעם למדתי לבטוח בעצמי יותר.

לא סיפרתי לאיש על ההליכות שלי. “חושך זה מסוכן”, היו אומרים ובצדק, “יש חיות בר ויש אנשים רעים”. לא יכולתי להסביר שדווקא בחושך פגשתי את כל הסודות.

זכרתי את הליכות הלילה שלי באמירים אבל הפעם זה היה אחרת. הייתי לבד. למדתי לסמוך על הגוף בכל דבר. אם רציתי הליכה בחושך ביער, שאלתי את הגוף שלי, אם בטוח לי ללכת עכשיו? הגוף ידע לענות על הכל, כה פשוט.

מתוך החושך למדתי את מלאכת האיפשור. בכל פעם אני לוקחת את הצעד הקטן הבא, מתוך ידיעה לאן אני רוצה להגיע בסוף, וויתור על האיך זה יקרה.

כשאני לא מתכננת הכל לפרטי פרטים אני עושה מקום לבריאה לרקוד את הריקוד שלה ביחד איתי. כך אני עושה צעד, והבריאה עושה צעד, ואני צעד, והבריאה צעד. ככה יוצרים קסמים.

כשהתקדמתי בלימודי האלכימיה הבנתי שפחד קיים רק אם אנחנו מאמינים בו. או אז הוא יתן לנו מופע מרהיב שיאשר את האמונות שלנו. בגלל שאנחנו בוראים בבריאה כל מה שנאמין בו יתממש. פחד יביא עוד פחד. יופי, קסם וניסים יביאו עוד גם מאלו. למדתי לנכש את הפחד מחיי כמו שמנכשים עשבים שוטים מהגינה ושותלים במקומם שיחי ורדים מרהיבים. אלו החיים שלי ואני מחליטה מה ייכנס לתוכם.

כדי לאפשר את החושך היה עלי להניח להיפך להיות נכון. ההפך ממה שנוח לי, ממה שהייתי רגילה אליו.

כשאמרתי “כן”, לא היה לי מושג עד כמה עמוקה תהיה המחילה הזו ואם אי פעם יהיה לה סוף. היה עלי לרקוד עם החושך, להינמס לתוכו כדי להדליק  מחדש את האור בחיי.

זה היה עמוק ואפל הרבה יותר ממה שיכולתי להעלות על דעתי.

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

בלוג Yoga Dance

סירייה

מאחור היא נראתה לי ישראלית. שיער ארוך מתולתל, מעט יבש בגלל הקור וההבהרה. תהיתי אם היא מדברת עברית.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"הכל חדש: השראה לחיים בחופש"