מנה של חופש

ישבנו במסעדה המפונפנת ההיא ליד הים.

חיכינו שעות למלצר אבל נראה ששום דבר לא מתקדם.

אלי נקש בעצבנות על השולחן. נראה שרחש הגלים לא ממש הרגיע אותו.

“אתה עצבני?” הישרתי מבט לעבר האצבעות שלו.

לא, מה פתאום”. הוא משך את הידיים מהשולחן ובלי לשים לב הכניס אותן לפה. שוב הוא כוסס ציפורניים, אחרי שהבטיח שנגמל מההרגל הגרוע הזה.

בסוף הוא הגיע.

נושא מגש עצום ועליו שתי מנות על צלחות פורצלן, מכוסות במכסה מהודר מכסף טהור.

הריח היה מטורף. היה שם בצל, שום, זעפרן ועוד תבלין שלא זיהיתי.

הוא הגיש לאלי את המנה שלו, “בבקשה, פילאו”, הוא לא ידע להגות את השם נכון. תהיתי אם הוא מלצר חדש. תמיד אני נדפקת עם אלו שעדיין בהתלמדות.

“ואת, ביקשת…”, הוא הביט על הפנקס שלו, “כתוב לי, חופש?” הוא חייך במבוכה.

“בבקשה”, הוא הניח את הצלחת בסמוך אלי והרים את המכסה המהודר.

הצלחת היתה ריקה.

“תרצו עוד משהו?” הוא קד בחינניות, אולי הוא לא כזה מתלמד אחרי הכל.

אלי כבר התחיל לאכול בלהט, הוא לא התעניין בשום דבר סביב, בטח לא במלצר.

“לא, זה הכל, תודה”, נהמתי בלי כל חן, מנסה להזכיר לעצמי שהוא בסך הכל עובד שם.

המלצר הניח פתק עם חשבון על צלחת קטנה. מעל הכל המתיק בשתי סוכריות מנטה קטנות באריזה מרשרשת.

חשתי את הזעם עולה בי כמו הר געש, ישר מהבטן מטפס דרך הכתפיים עד שמתמקם בגרון. בלי להבין מה אני עושה משכתי את המפה החגיגית מתחת לצלחות למבט ההמום של אלי ושל שאר הסועדים.

“דייייייייי”, פרצה שאגה לא ברורה מתוכי. והרי הכל היה צריך להיות בכלל אחרת.

הסתובבתי על עקביי וצעדתי לעבר הים.

———————————————–

כמה מאיתנו ממתינים בנימוס לחופש שיגיע?

כמה מאיתנו מבקשות רשות לחופש? מציצות בוואטסאפ, אולי הוא קצת מתעכב, נתקע באיזה פקק, אבל בטח תכף ממש כאן מאחורי הפינה.

כמה מאיתנו הולכות לעוד לימודים, רוכשות עוד תעודה, עוד מסע רוחני. בטוחות שזהו, הנה, אוטוטו.

החופש הוא לא מקום ולא עוד ידע. חופש הוא תודעה. חופש הוא כל מה שיש לנו כבר, כאן ועכשיו. חופש הוא לזכור מי אנחנו ולרטוט את האמת הזו בכל רגע ורגע.

חופש זה לותר על המאמץ להיות עץ זית כשאני בכלל עץ לימון.

חופש הוא לצאת מההתניות או במילים אחרות לצאת מאזור הנוחות שלי.

את מפחדת להיות לבד? תהיי לבד!

מפחדת ממחויבות? קחי חתול.

מפחדת לקחת אחריות על האושר שלך? תארזי מזוודה קטנה וסעי לאנשהו, לא חשוב לאן.

חופש הוא להכיר בכל המתנות שהן שלי.

לפעמים הפגמים או הכאבים שלי הן המתנות הגדולות ביותר.

אף אחד לא יכול להעניק לנו חופש. לא הבוס, לא בן הזוג, לא הילדים.

גם לא המלצר, אגב.

אף אחד לא יכול לקחת מאיתנו את החופש.

בשביל לחיות בחופש עלינו לתבוע אותו. אין צורך לשרוף חזיות, לשרוף צמיגים או להפגין.

החופש הוא בחירה. בחירה מודעת בחיים. בידיעה.

כשאנחנו בוחרות לרטוט את כל מי שאנחנו באמת, החופש קורה מעצמו, כמו תוצר לוואי של בחירה בחיים.

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

בלוג Yoga Dance

סירייה

מאחור היא נראתה לי ישראלית. שיער ארוך מתולתל, מעט יבש בגלל הקור וההבהרה. תהיתי אם היא מדברת עברית.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"הכל חדש: השראה לחיים בחופש"