מה שאני לא מספרת

פוסט המצנפת של שבוע שעבר הביא לי דיון עם אישה יקרה.

היא כותבת ותיקה ואני צעירה. היא רמת השרון ואני דלית אל כרמל. אם היינו נפגשות במסיבת קוקטייל לא בטוח שהיינו מתחברות. אבל נפגשנו בזום בדיוק לפני שנה, ודיברנו על התשוקה שלנו, כתיבה. ומאז המשכנו להיפגש אחת לשבוע, דרך המילים. דרך היצירה. דרך הלב. האישה הזו היא פרסומאית לשעבר ואשת שיווק היום.

סיפרתי לה, ששיווק זו אחת המתנות שהגעתי איתן לעולם, אבל אני לא משתמשת בה.

אני לא משווקת את הסדנאות שלי ולא את השוקולד. אני די יושבת על ההר, חובשת מצנפת סגולה ומאפשרת לכל מי שחושיו חדים מספיק, לקבל את הריפוי של הקקאו דרכי.

והיא כעסה עלי.

היא הקליטה לי הודעת וואטצאפ קצרה, נעימה אך חדה. “מתנות שאנחנו מקבלים צריך להשתמש בהן. עכשיו. לא יום אחד מתישהו בעתיד. עכשיו ברגע הזה”.

וזה טלטל אותי.

כשאנחנו שומעים אמת זה בדרך כלל מטלטל.

אז הנה חלק מהסיפורים שלא סיפרתי.

כשחזרתי מאיטליה בספטמבר, גיליתי שהפרווה של דורה התמלאה בגזזת. בכל מקום אמרו שגזזת היא מחלה מאוד מדבקת ויכולה לעבור לבני אדם, ושלוקח מלא חודשים להיפטר מזה. הבונוס, זה גם יקר וגם כרוך בטיפול תרופתי ממושך. כולל מקלחות, כמובן, לחתולה שבקושי נותנת לי לגעת בה.

במקום זה ריפאתי את דורה בתוך חמישה ימים בעזרת תודעה וקצת שמן קיק.

חודש לאחר מכן בשבת בבוקר בלי שום סיבה, דורה החליטה שמספיק לה ארבע רגליים והיא תלך על שלוש מעכשיו. רצנו מיד לוטרינר אבל הטיפול לא ממש עזר. ברגע שהתרופה נגד הכאבים נגמרה דורה חזרה לצלוע.

האפשרות היתה לרוץ לאורטופד של חתולים, לעשות לה צילום נוסף, בדיקת אםאראיי ומי יודע לאן זה היה ממשיך משם? אז בזמן שחיכיתי על הקו לקבוע תור לאורטופד ריפאתי את דורה עם נוצה של נשר.

מה עושה נוצה של נשר אצלי בבית? נו, ומה עושה מצנפת סגולה?

עד שהמזכירה של האורטופד חזרה אלי עם תור פנוי לעוד שבועיים, דורה כבר חזרה ללכת.

וזה העניין.

ריפוי יכול להיות מהיר וכהרף עין אם אנחנו רק מאפשרים את זה.

זה די פשוט בעצם. כל מה שאנחנו תופסים כחומר מוצק, הוא בעצם רטטים או ויברציות. כשמשנים את הרטט משתנה הצורה שבה החומר מתגלם. זה העיקרון הבסיסי של אלכימיה. בדיוק באותו עקרון שעופרת יכולה להפוך לזהב, גזזת יכולה להבריא כהרף עין ורגל של חתול יכולה להחלים בתוך כמה דקות.

אחרי שאותה אישה יפה גערה בי תהיתי, למה בכלל כתבתי פוסט על מצנפת? אפשר לומר שכתבתי את הפוסט ובאותה נשימה הסכמתי שהוא היה קצת מוזר.

באמת שניסיתי להיות הגיונית טרם שליחת הפוסט. שאלתי את עצמי, על מה הפוסט הזה בכלל? אבל לא ממש היתה לי תשובה. אלו היו מילים שביקשו להיכתב וזהו.

אז ביום שבת בארבע בבוקר הדלקתי מחשב, נכנסתי לדוקטור גוגל וחיפשתי מצנפות סגולות. מי חובש מצנפות סגולות?

והתשובה שקיבלתי היתה, מרלין הקוסם האלכימאי.

וזה ריגש אותי! כי מרלין הקוסם הוא דמות שאני מאוד מחוברת אליה והיא חלק חשוב מהספר “הכל חדש”. מרלין צועד איתי כבר שנה יד ביד. בגללו קניתי טלוויזיה לראשונה בחיי ובגללו נסעתי לדמנהור, ממלכת הקסם והאלכימיה באיטליה.

בדיוק שלושה חודשים מהחזרה שלי מדמנהור, קיבלתי במתנה את כובע הקסמים, הלא היא המצנפת הסגולה, ואת שרביט הקסמים, הלא היא נוצת הנשר.

ואם זה לא קסם, אז מה כן?

היום אנחנו בשבוע החשוך ביותר בשנה. בשבוע הבא נחגוג את הלילה הארוך ביותר ולאחריו הימים יתארכו, הלילות יתקצרו והאור יגדל.

וזה בדיוק העניין. תעלות לידה הן חשוכות. וכל יצירה שמכבדת את עצמה, שיר, תינוק או סיפור, חייבת לעבור דרך חושך, דרך לא נודע.

גם באפלה מוחלטת, הצעד הקטן הבא תמיד ברור. גם אם לא ידוע לאן הוא מוביל. גם אם הוא נראה תפל וחסר משמעות כמו איזו מצנפת סגולה. רק כשניקח אותו יתבהר לנו הצעד הקטן שאחריו.

ככה יוצרים קסמים.

נ.ב

ובנימה חגיגית זו, אני מציעה את שירותי האלכימיה שלי לכל מי שרוצה. בשבוע הקרוב יש מחיר השקה שווה במיוחד לכבוד הכובע החדש 🙂

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

בלוג Yoga Dance

סירייה

מאחור היא נראתה לי ישראלית. שיער ארוך מתולתל, מעט יבש בגלל הקור וההבהרה. תהיתי אם היא מדברת עברית.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"הכל חדש: השראה לחיים בחופש"