האם מוות יכול להיות דבר שמח?

כשאמא שלי מתה העולם שלי התמוטט, כמעט בן לילה. הגוף שלי התמוטט, החברים שלי נעלמו, העסק שלי קרס, לא הצלחתי לייצב את עצמי משום בחינה. כל השמחה שהיתה בחיים שלי נעלמה.

הייתי אבודה.

ניסיתי למצוא פתרונות חכמים, אבל כל זה רק גרם לי לשקוע עמוק יותר בבוץ, לא הייתי מאושרת. החיים שלי עדיין היו תקועים.

חמש שנים אחרי מותה הבנתי שהכיוון הוא שונה לגמרי מכל מה שניסיתי.

כשאמא שלי מתה היה עלי להתחיל להיות אמא טובה לעצמי. להיות קשובה לצרכים שלי, לוותר על השיפוט, לקבל אותי עם כל הצבעים שלי ועם כל מי שאני באמת.

להיות אמא טובה לעצמי זה לדעת לעצור ולנוח. זה לכבד את הגבולות שלי. לא לנסות להתנחמד, לרצות, להישאר קטנה ולא לקחת את המקום שלי רק כדי שלא יעזבו אותי.

הסכמתי לגדול.

כשהתחלתי להיות אמא טובה לעצמי, חזרה לי היצירה והשמחה לחיים. חזרו לי מערכות יחסים מיטיבות, קודם כל עם האחים והמשפחה, עם הגוף, בכל מערכות היחסים בחיי.

כשהתחלתי להיות אמא טובה לעצמי למדתי לשים גבולות. הסכמתי לשחרר מערכות יחסים רעילות. ואז גם חזר השפע והשגשוג לחיי.

כשהתחלתי להיות אמא טובה לעצמי הבנתי שאמא שלי כל הזמן איתי. לפעמים אני חשה את זה אבל תמיד אני יודעת את זה. אמא שלי היא חלק ממי שאני היום. היא לוחשת לי באוזן את הסודות, וכשאני מתגעגעת אני פשוט אומרת לה, “אמא, אני מתגעגעת אליך!” והיא זורקת לי חלקיקים של קסם שנכנסים לי ישר ללב כמו חיבוק של מלאכים.

המון אנשים שאהבתי אינם בחיים יותר. האמת היא שכל מערכת יחסים שיש לנו תסתיים יום אחד, או יותר נכון, תהפוך חלק ממי שאנחנו.  כי גם אם מערכת היחסים הפיזית מסתיימת, האהבה היא דבר נצחי. והרגעים היפים שחווינו ביחד הם שלנו לנצח.

המיזוג הזה, בין האמא שאני לעצמי כיום עם האמא המדהימה שהיתה לי, הוא שמחה.

התהליך המופלא שעברתי במשך שבע שנים: התבגרות, מיזוג עם חלקים שלי שלא קיבלתי, ההבנה שכל מי שאהבתי הוא חלק ממני ובעיקר, שאין באמת מוות. התהליך הזה הוא שמחה.

כשהבנתי באמת, שכל מפגש הוא מקודש וכל מפגש מגיע לקיצו, למדתי לקחת אחריות על המפגשים שלי. למדתי להפוך אותם עוד יותר משמחים, עוד יותר מרוממים, לא לבזבז זמן על שטויות ועל מי צודק כשאפשר את אותו הזמן למלא באהבה.

הוקרת התודה על החיים, בחירה בחיים והבנה שכל רגע כאן בגוף הוא לא מובן מאליו- הוא שמחה.

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

בלוג Yoga Dance

סירייה

מאחור היא נראתה לי ישראלית. שיער ארוך מתולתל, מעט יבש בגלל הקור וההבהרה. תהיתי אם היא מדברת עברית.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"הכל חדש: השראה לחיים בחופש"