הפרחון

מעולם לא התחננתי לאלוהים כמו ברגע ההוא.

טוב, אולי בפעם ההיא כשהרכיבו אותי על אופנוע בהודו, אבל זה סיפור אחר.

השכם בבוקר דורה העירה אותי ביללות רמות שנכנסו לתוך החלום שלי. פתחתי לה את החלון מתוך שינה והמשכתי לשירותים. מחשבה הגיונית היתה שואלת, למה החתולה שלך בחוץ השכם בבוקר? אבל מה זה משנה. הלכתי להתפנות.

בעודי מתיישבת על האסלה דורה הגיחה אחרי כרוח סערה כולה דרוכה.

מה יש שם לעזאזל? ולמה אי אפשר להשתין בבית הזה?

ניסיתי להבין על מה המהומה. כדור קטן בגודל של עכברון, בטח יותר גדול מג’וק, איפה המשקפיים שלי כשצריכים אותם, ולמה על הבוקר?

מבט מקרוב ואולי גם כמה נוצות פה ושם, רמזו לי שמדובר בציפור, כזו ממש קטנה, גוזל.

בתור בת זקונים תמיד היה לידי מבוגר אחראי, כזה שידע את כל התשובות. כשאבא נפטר אמא ידעה את כל התשובות ובהמשך האחים הגדולים שלי.

מאז שהקורונה התחילה וכולם מבולבלים אני לומדת לדעת את כל התשובות ונזכרת שהן תמיד היו איתי. לוקחת אחריות יותר ויותר. אבל באותו הרגע כאילו נפלו עלי השמיים. מה עושים? והתינוקת הקטנה והחמודה שלי, היא גם רוצחת בדם קר? ומה זה אומר עלי? אחרי כל החינוך הטוב, האהבה והמדיטציות אני עדיין מגדלת רוצחת.

בפעם הראשונה בחיים תפסתי את החתול והוצאתי מהמקלחת. סגרתי את הדלת.

מה עכשיו?

הוצאתי קופסת נעליים מהארון וריפדתי בחולצה שהגיע זמנה לעבור הלאה. שמתי את הכדור הקטן בפנים, תוהה אם הוא הולך להתפגר לי ומה אם הוא סובל עכשיו.

רק אז התפניתי להשתין, למצוא את המשקפיים שלי ולהתחיל את הבוקר המוזר הזה.

התקשרתי לשכנה מיוקנעם שבמקרה הכרתי לפני שבוע, מתנדבת בחיבולנס שאפילו ענתה. מסתבר שמדובר בירגזי, סוג של ציפור שיר קטנה. תמונה נוספת ששלחתי לה אישרה לי שהגיע לפתחי פרחון, רגע לפני עזיבת הקן.

קיבלתי הוראות לתת לו מים, לטבול את האצבע ולהגיש לו בכל פעם טיפה. לא היה ברור אם הוא חי אבל העיניים מצמצו.

ניסיתי לעשות לו הילינג והוא לא הגיב, אז דיברתי אליו. “תראה, חבר, אני יודעת שלא תמיד פשוט פה אבל החיים יפים וראויים לחיותם. עוד כל כך הרבה ימים של שמש מחכים לך, ואהבה. המון תולעים שמנמנות וטעימות. אתה מבין, זה על לבחור בחיים. זה על לומר כן.”

יצאתי משם בפרץ של דמעות, הכל היה כל כך מרגש.

חזרתי לחתולה. באותה מידה שיכולתי לחשוד בה שהיא רצחה אותו אולי היא גם הצילה אותו. הרי יכלה להרוג אותו בהינף הציפורן לו רצתה. זה הסיפור שלי ואני מחליטה באיזה גירסה לבחור.

ובעצם, מה זה משנה?

חזרתי כעבור שעה להציץ כדי לגלות שהוא הולך ומתחזק. כבר טיפס על דפנות הקופסה וניסה לחקור מה מתרחש מבעד לה כמו תינוק סקרן. רציתי לדוג לו תולעת אבל במקום זה נתתי לו עוד לגימה של מים, קצת דוחן והילינג.

הוא בחר בחיים. תודה !

בפעם השלישית נכנסתי לחדר, החבר החדש כבר היה על אדן החלון מנסה להבין איך יוצאים מכאן החוצה למשפחה שלו. אז ערכתי לו מבחן כשרות תעופה מהיר בתוך החדר שעבר בהצלחה. פתחתי את הרשת ווידאתי שהצליח להתעופף עד לעץ הקרוב.

עוף פרחון !

כשטבע בוחר בך ונכנס לתוך הבית שלך יש לו מסר ואת מתנת הירגזי אולי אבין יום אחד. היום ציוץ הציפורים נשמע לי מרנין יותר מתמיד.

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

בלוג Yoga Dance

סירייה

מאחור היא נראתה לי ישראלית. שיער ארוך מתולתל, מעט יבש בגלל הקור וההבהרה. תהיתי אם היא מדברת עברית.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"הכל חדש: השראה לחיים בחופש"