להיות עץ

“מה יהיה? עכשיו כולם רוצים לרדת מהארץ?” נצמדתי לאח של השכנים אחרי הליכה בהרים במזג אוויר מבלבל. קר או חם? לא ממש ברור.

אליזה מתפקעת מצחוק ונשענת על הספה בסלון שלהם, “לאן יש ללכת? אנחנו פה”.

החיבור של הדרוזים לאדמה מרגש אותי בכל פעם מחדש. האינדיאנים מאמינים שבני האדם הם עצים מהלכים. הדרוזים בעיניי הכי דומים לעץ. הם קשורים לאדמה, השורשים שלהם כאן. לא איכפת להם מכל הרעש שיש מסביב. הם מסתכלים על הטלוויזיה, לא משנה להם מי צודק או טועה. גם לאדמה לא ממש איכפת.

עצים אני אוהבת. ביום שבת האחרון השתתפתי בסדנת עצים ולמדנו לתת להם מתנות, כוונות טובות ששמים בתוך מים. החלטתי שבהליכה הקרובה אעצור ליד עץ עתיק ליד המוחרקה ואתן לו מתנה של גשם. הרבה הגיון לא היה בזה. כל קשר בין גשם לבין החורף האחרון הוא מקרי בהחלט, אבל מה איכפת לי לברך אותו בשפע שהוא זקוק לו יותר מכל. מים.

“תשתי מירלי?” הציעה אליזה.

“לא תודה, בפעם אחרת”. אספתי את שאריות העלים שנפלו סביבי ועליתי הביתה. לפני שיצאתי שמתי מכונה. לא אחת ולא שתיים כי אם שלוש מכונות כביסה בזו אחר זו. החלטתי שהיום זה יום הכביסה שלי, וכבר אני בדרך לתלות אותה.

גלשתי על החום של האח ותליתי כביסה במרפסת עם תחושה של גאווה וסיפוק. הצלחתי ! הרגשתי לרגע כמו אמא לשלושה ילדים, יעילה. התעייפתי רק מהמחשבה.

הגיע הזמן לנוח.

נכנסתי לבית להכין לי כוס תה אבל הקומקום השמיע צליל קצת מוזר שלא כהרגלו. צליל עמוק יותר, שהגיע בעצם מכיוון החלון.

פתחתי את החלון בפליאה לגלות, גשם.

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

בלוג Yoga Dance

סירייה

מאחור היא נראתה לי ישראלית. שיער ארוך מתולתל, מעט יבש בגלל הקור וההבהרה. תהיתי אם היא מדברת עברית.

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"הכל חדש: השראה לחיים בחופש"