אתחול גירסה

קמה בשתיים בבוקר בבהלה.
הארקה, דחוף.
דורה מסתכלת עלי בהלם מהמקום הקבוע שלה, היכן שאמורות להיות כפות הרגליים שלי. גם הלילה אני ישנה באלכסון. בגללה.
ארבעים שעות במיטה. ביום רביעי בלילה הרגשתי, שמתחיל לעלות חום. ביטלתי תכניות ושמתי את הגוף על טייס אוטומטי.
"גוף שלי, אתה יודע לאזן את עצמך, בבקשה, בי מיי גאסט". כל מה שעשיתי, ישנתי במשך ארבעים שעות, כמעט רצוף. עם הפסקות לשתייה ביום השני. ארבעים שעות זה טיסה לניו יורק ובחזרה, כולל ביקורת דרכונים ודיוטי.
אחרי 40 שעות כאלו, בהן הגשם לא הפסיק לרדת או שהיה זה רק חלום, התעוררתי בבהלה.
הגוף מפורק, מרגישה כמו זקנה, הכל כואב. חייבת שמש עכשיו, תחושת מגע כפות רגליים על האדמה.
אמצע הלילה וקור אימים. דורה מסתכלת עלי במבט של, "נו באמת", ואז היא עושה את הדבר הרגיש ביותר, משתחלת לתוך השמיכה, 6 מעלות בכל זאת, ומטפסת לי על הכתף.

לרגע אני מרגישה כמו קפטן הוק, רק שבמקום תוכי יש עלי חתול.

היא מרגישה אותי כל כך, גוש של פרווה רך בטירוף עוטף אותי, ופתאום כל הקור נעלם.
מניחה את ראשי בחיקה, מתמסרת לרכות שלה, "ויהי חיקך מקלט ראשי", חיים נחמן ביאליק מזמזם בראשי. אלא שחמש דקות לאחר מכן דורה משפרת עמדות ואני מוצאת חתול על הראש שלי.
איזה חלק של חתול לא בדיוק יודעת,  העיקר שהכפות המתוקות שלה עדיין מונחות על הכתפיים שלי.

חתולה הילרית.

מוכנה להישאר ככה כל הלילה עם המתיקות הזו, כי לחזור לישון כבר לא נראה לי.
מחכה לאור ראשון בכיליון עיניים. שמה עלי שמלת קיץ וכפכפים, זורקת בננה לתיק, נכנסת לאוטו ומגלה ששבע בבוקר ושמונה מעלות. יורדת לים.
בירידות לבית אורן נזכרת, שהייתי חולה. תכלס לא אכלתי איזה יומיים, וכשחושבים על זה, גם החליפו לשעון קיץ. על החוף להקת חסידות עצומה מקבלת את פני, חגה מעלי, עוטפת אותי בריקוד אביבי. הקור נעלם, מרגישה כמו במופע אור קולי, בוקר טוב עולם.

*****

הבעיה עם קורונה זה המיתוג השגוי.
אם במקום קורונה היינו קוראים לה שדרוג גרסה, כולם היו קופצים מהתרגשות כי חידושים זה מגניב. אם המחשב שלנו עובר פה ושם שדרוג גרסה וגם הנייד, אז גם לגוף מגיע מדי פעם אתחול מחדש. כל אחד מקבל את הגרסה שלו בזמן שלו.

כמה מאתנו רוצים לשמר את הקיים בכל מחיר ? שונאים שינויים ? צריכים לדעת הכל מראש, חיים על שיגרה ? וכמה מאתנו קופצים על החדש כמו ילד בטרמפולינה, מתענגים על הרוח, תחושת המרחבים, היעדר המשקל, אלמנט ההפתעה ?
בכלל, מי אוהב הפתעות בעידן של ווייז?

עם המיתוג הנכון, זה היה הולך ככה,
-"אחי, שודרגתי לאומיקרון".
-"וואללה אחי, נו איך" ?
-"סבבה. יש כמה באגים אבל תכלס מגניב".
-"אין, אין, מת כבר שיבואו אלי. עד שמגיעים לפריפריה אלו".

נכון, זה לא תמיד כיף. אבל גם לשטוף כלים זה לא כיף גדול, אז מה.
החיים קורים לנו כך או כך.
הרי כבר יצאנו למסע הגדול, כבר עלינו על הטנדר והנהג התחיל לנסוע. או שנאחז באימה בידיות ונספור את הבמפרים על הכביש, או שנהנה מהנוף המשתנה ונתענג על הרוח.

*הארקה= קרקוע, הנחת כפות רגליים יחפות על האדמה