מגדלנה

המנוי לנטפליקס שקיבלתי הגיע אחרי שכל חיי התנגדתי לטלוויזיה באופן נמרץ. כמו חתול סקרן, הסכמתי בהתחלה לראות פה ושם סרטים במחשב הנייד. הסרט הראשון שראיתי היה מגדלנה. צפיתי בו שלוש פעמים ברצף.

מגדלנה הביאה נשיות אחרת. כזו שמביאה את האספקטים של הירח, של החיבור ללב, של השתיקה. זיהיתי שהאספקט הזה חי בתוכי.

משהו בי תמיד קינא באחותי, על כך שיישמה את כל החוקים של אמא. היא היתה אישה בהגדרה. במושגים של העולם היא הצליחה בחיים. אני לעומתה במושגים החיצוניים לא הייתי אישה, רק איזה יצור בתוך גוף של אישה.

אבל מה רע בזה?

"רק כשאת מוכנה לקבל את האור שלך ואת כל מי שאת באמת אז נולדת בך מריה מגדלנה," זכרתי את המשפט של הדרקון. אבל מה זה לקבל את האור שלי ואת כל מי שאני?

חיפשתי נשיות מסוג אחר.

לא של איפור, אודם ולק. לא נשיות בתפקיד ליד גבר או במאבק מולו. נשיות שקיימת בזכות עצמה. כזו שאוהבת את הבריאה מעל לכל הדברים. כזו שרק אהוב אחד בלב שלה. כל פעולה שהיא עושה, מה שמניע אותה זה האהבה שלה לבריאה, למהות הקיום. כל השאר לא חשוב.

ביקשתי לאפשר את הנשיות מהסוג הזה בחיים שלי.