מישהו לרקוד איתו

יש דברים שאני מתביישת להודות בהם.
למשל, הטעם המוזיקלי שלי לא התפתח מאז שנות השמונים.
על נועה קירל שמעתי לראשונה לפני חודשיים. ביונסה ? לפני שבועיים.

זה לא שהמוזיקה של היום לא נאה בעיניי, פשוט אין לי מתבגרים בבית שיקבעו מה שומעים כאן.

ויש את הרגעים האלו של שטיפת הכלים הלילית. כשהבית חשוך והשכנים בוודאות הלכו לישון.

דממה.

או אז אני מותחת את שתי הכנפיים שלי ממחבואן.

זה נקרא שירים רומנטיים וזה סוד מוחלט.

מיטב הקיטש של שנות השמונים, כאלו שמיד עושים חשק לרקוד.

באותם הרגעים שערימת הכלים קוראת לי לסדר אני תופסת את אחד הצעצועים של דורה שהופך מיקרופון ועושה הופעה מרגשת לחתולה, שלא מבינה למה אני מפריעה לה לישון. שוב.

את הפלייליסט הסודי שלי רק יוטיוב מכיר. מכיל ושותק, הוא לגמרי חבר.

ביום שלישי החלטתי שאי אפשר עוד להחזיק את הסוד הזה בבטן.

באותו הבוקר קמתי השכם לפגישה חשובה.

מי אתם אנשי בוקר?
שמונה בבוקר זו לא שעה לצאת מהבית, בטח שלא להיות בדרכים.
הוייז לא היה אופטימי. שביל כתום וארוך סימן לי שהיה עדיף לצאת שעה קודם.

מכוניות עומדות בכל מקום ואנשים מיואשים מכל עבר ביולי לוהט.

ואז לראשונה העזתי לצאת מהארון. אולי בהשפעה של חברה חדשה שלי, עדי, חובבת שירי קיטש ורומנטיקה, שנתנה לי את האומץ.
לחצתי על הכפתור. משם לא היתה עוד דרך חזרה.

וויטני בקעה מתוך המסך, תלתלים ואיפור של שנות השמונים.

מתחתי את הכנפיים.
בקול מעט צרוד של לפני הקפה שרתי בהתלהבות ורקדתי בהנפות ידיים מרשימות.

מה בדיוק קרה שם לא ברור כי דווקא אז כשהצלחתי לשכוח מהפקק והוא כבר לא עניין אותי יותר, ובכלל עוד לפני שהשיר הסתיים, הכביש נפתח לרווחה והדרך זרמה כהרף עין, כמו גם היום כולו.

דווקא נהניתי.

אז בפקק הבא? ואולי אפילו ממש עכשיו?

תשתוללו. זה עושה טוב.

(939) Whitney Houston – I Wanna Dance With Somebody (Official Music Video) – YouTube