בשבחי ההרס

מאחורי כל אישה חזקה שתפגוש קיים כאב עמוק. והכאב הזה הכריח אותה לשים גבולות בריאים ולאהוב את עצמה, כמו שלא לימדו אותה בבית.

ומאחורי כל אישה חזקה שתפגשי עומדת אהבה גדולה ועזה. והאהבה הזו נותנת לה כוח לעבור כל קושי וכל מכשול בדרך. ולבחור שוב ושוב, באהבה.

כל שריטה, כל צלקת של אישה כזו היא אות הגבורה שהיא נושאת בדממה על גופה. על המלחמות, על הכאב היא לא תספר. רק בעיניים שלה ניתן לראות את עוצמות הנפש של גיבורה אמיתית.

ביום ראשון נכנסתי יחפה למערה עתיקה ופראית ליד הבית שלי.

כמה שעות אחרי זה הרציתי בזום על כוח הריפוי של הגוף. השוויתי את הגוף לאגס, והסברתי שהגוף שלנו הוא לא אגס. הגוף הוא יחידה הוליסטית ושלמה שבה הכל קשור להכל.

מה שלא ידעתי זה שבעת השהייה במערה נעקצתי על ידי טפיל מסתורי. בבוקר למחרת כל הגוף שלי פרח. לא אביב מאוחר אלא פריחה מוקדמת.

חשבתי שמוטב היה לרוץ לחדר מיון אבל רק המחשבה על ריצה גרמה לי להתעייף.

אז עשיתי את מה שאני יודעת לעשות. התמסרתי.

כל אבן נמצאת במקום שלה, אומרים האינדיאנים. לא שפטתי, לא כעסתי, זה מה שזה. אדום, נפוח ומגרד.

ובכל זאת למה להתלונן? אנשים משלמים כסף טוב כדי לקבל עקיצה מצפרדע ארסית או איזה דבורה. והנה אני קיבלתי אחת בחינם, על חשבון הבית. או המערה.

עבדתי עם כל הכלים שאני מכירה, פיזיים, אנרגטיים ותודעתיים ועם יד על הדופק לבדוק אם יש החמרה. ושרדתי כדי לגלות שאני מרפאה די טובה.

והנה מה שאני יכולה לומר על ריפוי בארס.

אם ארס מגיע לחיים שלנו זה רק כדי לנקות עוד יותר כל מה שאין בו אהבה, טראומות וכאב שאין עוד צורך לסחוב על הגב כמו גיבנת.

תתיישרי, זה יפה לך.

בימים שבהם הכל מהיר ועצבני, אני לומדת לקבל בברכה רגעים בהם הגוף מבקש לעצור. להתנקות, להתנער מרגבים של כאב, פירורים עייפים שאין בהם צורך יותר.

כשאני לא נאבקת זה יודע להגיע וללכת.

אם יש עצה אחת שאני יכולה לומר זה:

1. אל תיכנסו יחפים למערות עתיקות.
2. אם נכנסתם יחפים דברו איתי.
3. תעשו הרצאות רק בנושאים שאתם רוצים לבחון בעצמכם.

ההרצאה הבאה: מי רוצה להיות מיליונר?