לדהור אל החופש

היתה זו אהבה ממבט ראשון
הוא קרץ אלי מהאינטרנט, מפתה אותי לרכוב עליו. פשוט ידעתי שהוא שלי.

לאחרונה אני מוצאת את עצמי יושבת שעות ארוכות מול מסך. העולם הוירטואלי הופך יותר ויותר ממשי ואני הופכת נזלת בתוך כיסא.
יש לזה אפילו שם,  מחלת הישבנות.
הכיסאות שלנו מסתבר נוחים מדי והנוחות הזו עולה לנו בבריאות.

כיסא אוכף נראה לי פתרון מסקרן. האתר של ד"ר גב הראה שהמוצר לא זמין במלאי. מה עוד אפשרי? חיפשתי באתרים נוספים ורסיות שנראו לי פחות מלהיבות.

באחת ההליכות שלי ביער, בעודי מפנטזת על האוכף, שאלתי את עצמי, מה יאפשר לי לקבל כיסא להתעלף ואם אפשר במחיר מאלף ?

בבוקר למחרת גיגלתי שוב לדוקטור והרי זה פלא, הכיסא חזר למלאי! חיש מהר נכנסתי למכונית ודהרתי לעיר האורות. יוקנעם.

מה הסיכוי שיש להם אוכף שכזה במלאי ? ואם אפשר שיהיה כבר מורכב מראש כי למי יש כוח להתעסק בחום הזה עם ברגים.

רק אחד היה להם, בעמדת הקופה, צמוד לאיש המכירות. ואפילו קיבלתי הנחת תצוגה מכובדת.

"לא ככה. את צריכה לפסק את הרגליים," המוכר התרומם מהאוכף שלו וניסה להסביר לי איך מתיישבים על הכיסא.

לפסק? זה לא חוקי בבית מזרחי.

לגדול בבית מזרחי אומר שמילדות אמא מחנכת אותנו הבנות חלילה לא לפתוח רגליים, להיות צנועות וחסודות. רק לבנים מותר לפסק, הם חייבים. זו עסקת חבילה.

אך מה לעשות שביחד עם הגנים המזרחיים מגיע אגן מזרחי שמבקש להתעגל, להיפתח,  להיטלטל.
ולאגן הזה הפראי החצוף אנחנו אומרות הס. שב בשקט ואל תפריע. תעמוד ותשב, תנוע בקווים ישרים, בזויות חדות, רק בבקשה בלי לחרוג מהקווים, אל תעשה לנו בושות.

נשים בעבר היו מפסקות דרך קבע. בעת כיבוס הבגדים, מיון וקיצוץ העשבים, בעת הדם, הלידה וגם בעת מעשה האהבה. מחוברות לאדמה, לאגן לפעימת החיים.

והיום אנחנו אסופות, מהודקות, לא מתפזרות, לא לוקחות מקום.

בחורות מבית טוב.

והנה מגיע לו כיסא האוכף השובב ומפתה אותך לפסק רגליים להדק את הבטן ועל הדרך גם את ריצפת האגן.

מותר לפסק ! וזה אפילו בריא, הדוקטור מאשר.

"אולי בכל זאת תוותרי ? אני חושב שהכיסא לא מתאים לך." המוכר התקשה להיפרד מהסוס שלו.
"למה שלא נטיל מטבע ?" הצעתי. המטבע קבע שהאוכף דוהר אלי.
"את לא יכולה להתייחס לשטות כזאת,"  הוא גיחך בעצבנות קלה.
"אני יכולה לעשות מה שאני רוצה." הורדתי את המוכר מהסוס אחרי שנה צמודה ביחד. יצאתי עם הכיסא שלו, שהפך שלי, לדרך חדשה.

אחרי שעתיים על הכיסא החדש הגוף הרגיש שרירי כמו אחרי שיעור פילאטיס. שרירי הליבה אסופים ומהודקים, כרס השתיינים העיקשת נכנסה פנימה. שרירים שלא הכרתי נולדו בגוף שלי. הזדקפתי בשני ס"מ.

מה אומר בנות וגם בנים ? חפשו כיסא אוכף . מגיע לנו לדהור אל החופש!

הגיבו לפוסט עם חשבון פייסבוק

רוצה לקבל את בלוג החופש שלנו?

עוד מאמרים

לחיות בחופש

גשם

הרגשתי כמו כלב רחוב עזוב, זרוקה בגשם סוחף ברחוב בלי שם בבנגלור. בלי מטריה, עם שמלה דקיקה ושקית

הצטרפו לקבוצת הוואטסאפ

"להבות תאומות המסע לאחד"