חלומות

היא הגיעה אלי בדיכאון.

"זה יעבור לי עוד מעט, יום יומיים ואני אתרגל. זה תמיד אצלי ככה בתחילת הלימודים."

"את, בדיכאון? ומה יגידו הילדים שלך?" מסתבר שיש דבר כזה עצבות לאימהות שהחופש שלהן נגמר. שחוזרת השיגרה, ההסעות, החוגים, הבישולים, המטלות.

נפגשנו ביום השני ללימודים. עסקים על הבוקר בבית השוקולד שלי. תשע זו לא שעת השיא שלי אבל יש דברים שאני יודעת לעשות גם בעיניים עצומות.

לאחרונה התחלתי להיות אדם יעיל. אחת הבעיות עם יעילות שהיא חונקת יצירתיות, שהרי כל אמן יודע שיצירתיות נולדת מתוך הכלום. אלא שכלום לא קיים אצל בני אדם יעילים. אפילו הפסקה אצלם היא מדודה ונמדדת בכוס קפה עם עוגיה, ועדיף מלוחה.

"תחזיקי רגע," הגשתי לה את צנצנת ממרח השוקולד והסתובבתי משם. אני מכירה את החוקים היטב, יש דברים שעדיף לעשות לבד. כמו להריח שוקולד.

"ואוו, מלא אגוזי לוז," יכולתי לחוש אותה מתעטפת בתוך הענן האגוזי, בעוד רגע נמסה לתוך שלולית.

"בא לך לטעום?" הגשתי לה כפית וניגשתי לקומקום. מילאתי מים. לאט, הכי לאט שרק אפשר בזמן שהיא מתלקקת, מתענגת, מתאחדת עם הטעמים.

הרגשתי בגב שלי איך חיוך של אושר מתגנב אליה.

"איזה קקאו נשתה?" תרפיית השוקולד המשיכה. כמו רוכל בשמים התחלתי להסביר לה את סוגי הקקאו השונים שלי. לא שהייתי צריכה. ידעתי מה היא תבחר עוד לפני שהיא הגיעה לפה. הקקאו לחש לי.

החלטנו על קקאו של אדמה, אגוזי, עשיר ומחבר ללב. קקאו טוב מתחיל בריח שלו. קודם כל התמלאות עמוקה עם כל החושים, ורק אחר כך אפשר להוסיף את המים ולערבב למשקה.

המים כמעט רתחו אבל זה לא היה מספיק. גם אנחנו היינו צריכות להגיע לרתיחה.

שמתי במערכת שוקולד נוסף.

לפני שבוע המליצה  לי חברה על סרט. יוג ואנדי, שני מתבגרים, בנים של מהגרים, כתבו שירים, ולא למגירה.  הם ידעו שיום אחד הם יהיו להיט. ארבע שנים לאחר מכן הם גרמו לזה לקרות. הם שינו את העולם דרך קלילות, כיף ונעורים.

וואהם! הוא סרט חובה לכל פליטי האייטיז כמוני, שעדיין תקועים בעידן של פרדי מרקורי וג'ורג' מייקל. כל אלו עם הרגליים האשמות שלחישה פזיזה עדיין מרגשת אותם כמו לפני ארבעים שנה.

מוזיקה סוערת ושיר טיפשי סחף את שתינו בעליזות לתוך בוקר טוב באמת. ככה מתחילים שבוע חדש.

משהו כנראה התחיל להשתחרר כי צחקנו, רעיונות זרמו מתוך תשוקה משותפת לאקולוגיה ולחדשנות. דיברנו על טיולים שעשינו בעולם, על הטיול הגדול שהיא עשתה עם שלושת הילדים שלה כשהקטנצ'יק רק נולד וגם על שיווק. בין לבין טעמנו מהליין החדש שלי.

כטוב ליבנו בשוקולד, הגבולות הטשטשו בין העסק לחיים עצמם ופשוט התחלנו להנות.

"חייבת להגיד לך," הודעת הוואצאפ הגיעה כעבור שעה, "את פשוט קוסמת. כל הדרך מהבית שלך הלב שלי פשוט שר… תודה!"

שנה חדשה ללימודים ולחיים. מברכת את כולנו שנעז לרקוד, לחלום ולשיר.

שנביא את החלומות שלנו לעולם במקום לקבור אותם במגירה ולומר, הא, הייתי בן 16 מה כבר הבנתי?

בואו נלמד משהו מיוג.

אפשר להתחיל כבר עכשיו.