חטיפי אנרגיה מטריפים בעשר דקות
אפתח בווידוי, אני לא בעלבוסטה. נולדתי עם כשרון לאפייה שמתלווה למטבח מבולגן. כל הילדות המנטרה של אמא שלי היתה, "רק אל תכיני לנו עוגה, טוב?"
בלוג
בשבחי ההרס
מאחורי כל אישה חזקה שתפגוש קיים כאב עמוק. והכאב הזה הכריח אותה לשים גבולות בריאים ולאהוב את עצמה, כמו שלא לימדו אותה בבית. ומאחורי כל
מישהו לרקוד איתו
יש דברים שאני מתביישת להודות בהם. למשל, הטעם המוזיקלי שלי לא התפתח מאז שנות השמונים. על נועה קירל שמעתי לראשונה לפני חודשיים. ביונסה ? לפני
שבעת הדברים שלמדתי מחיים בכפר דרוזי
באחד הימים בזמן הליכה שלי במוחרקה שמעתי צליל של מוזיקה שמחה בוקע מאחד הבתים. הסתקרנתי לראות מה קורה שם. תיארתי לעצמי אנשים רוקדים, אוכלים, מקשקשים.
